דחיינות | טים אורבן

טים אורבן, הבעלים של הבלוג "לחכות אבל למה" והוא אחד הכותבים המפורסמים און ליין.

האם אתם מכירים את זה שיש לכם מועד מסויים שבו אתם אמורים להגיש עבודה מסויימת, או תאריך בו אמור להתקיים מבחן, ואתם אומרים לעצמכם, אני אסדר לי את זה ככה שכל יום אעשה משהו ואתקדם, כך שאני לא אלחץ. בסופו של דבר הזמן עובר ואתם מגלים שאת רוב העשייה אם לא הכל, אתם עושים ממש בצמוד למועד?

טים אורבן מכיר את זה מקרוב. הוא משתף שהוא תכנן מראש שיעשה את הדברים בקלות ונינוחות, כל יום משהו כדי להתקדם, אבל בפועל, הוא היה מוצא את עצמו עושה הכל בצמוד למועד.

כשהגיעה התזה שלו שזאת עבודה גדולה ומושקעת שבלתי אפשרי לעשות את כולה ביום אחד, הוא עשה לעצמו חלוקה שמתפרסת על גבי שנה.

הוא החליט שהאסטרטגיה שלו הולכת להיות כזאת שהוא מתחיל בקלילות, לקראת אמצע הזמן הנותר הוא יגביר קצב ולקראת הסוף, כבר ישים הילוך גבוה בזמן שמשקיע בכתיבת התזה.

בפועל, זה לא קרה. הזמן עבר והוא "מכר" לעצמו שהוא פשוט ישקיע יותר עם הזמן שנותר לו.

נשארו רק 3 ימים

ב-3 ימים שנותרו לו, הוא מצא את עצמו כותב 90 עמודים, כשהוא לא הולך לישון במשך 2 לילות. התוצאה לא הייתה טובה. 

הדחיינות הזאת גרמה לו לרצות לבדוק את זה יותר לעומק והוא גם פתח בלוג בנושא הדחיינות. הוא גילה שמוח של אדם דחיין הוא שונה ממוח של אדם לא דחיין.

במקרה של הדחיינים והלא דחיינים, לשניהם יש חשיבה רציונלית, אבל לדחיינים יש מה שהוא מכנה כ"קוף הספוק המיידי" שגורם לדחיינים לקבל החלטות על סמך ההווה בלבד, בלי לחשוב על העבר, או על עתיד. ה"קוף" חי בהווה, ובהווה בלבד.

הקוף מחפש כל מיני דברים שבא לו לעשות עכשיו, דברים שהם קלים ושהם כיפיים, ומה שלא עונה להגדרה הזאת, מהם הוא נמנע.

בעולם בעלי החיים, זה דבר הגיוני, אבל באנושות של העידן המודרני, זה לא ממש משרת אותנו.

ההיגיון מול הכיף

קבלת החלטות הגיוניות שלא תמיד כיף או קל לעשות אותן נעשות על ידי אנשים פחות דחיינים, כי הם רואים את התמונה הגדולה. הם חיים בהווה, אבל גם מסתכלים על העתיד וזוכרים את ניסיון העבר.

הדחיין לעומת זאת, מבלה יותר זמן במה שכיף, בלי קשר להיגיון.

אצל הדחיינים יש גורם נוסף שמשפיע, וזאת הפאניקה. כאשר המועד מתקרב, ויש פתאום משהו במציאות שגורם להם לשים לב לזה, נוצרת בהלה והיא גורמת למוח ההגיוני לתפוס את ההגה ולהתחיל לעשות את מה שחשוב לעשות, וזה לקדם את הדברים שצריך לקדם ולהפסיק להימנע מהם.

שני סוגי דחיינות

דחיינות במצבים שיש דדליין ומצבים שאין דדליין. במצבים שאין תאריך לסיום, הבהלה מחוסר העשייה לא יגיע אף פעם, מה שיגרום לזה שהסיכוי לזה שאותם אנשים לא יעשו משהו אף פעם, גדל.

מכאן החשיבות לקבוע דדליינים לכל דבר בחיים.

כאשר מבינים שהחיים שלנו לא מאוד ארוכים, וחושבים על הדברים שאנחנו נוטים לדחות אותם שוב ושוב ושוב, לבחור להיות מודעים ל"קוף הסיפוק המיידי" ולבחור לפעול.

טים משתמש במעין "יומן חיים" שבו כל תיבה משורטטת ביומן מייצגת שבוע (לפי אדם שחי 90 שנה שזה בערך זמן חיים ממוצע), כאשר הוא רואה כמה שבועות מהחיים שלו עברו, זה גורם לצד היותר רציונלי לקחת את ההגה לידיים.

תעבירו את זה הלאה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp

הצטרפו לקהילה שלנו

פרקים נוספים שיכולים לעניין אותך:

בא לי ללמוד היום על